שבת – מכניסתה ועד צאתה

מבוא

יום השבת במסורת ישראל הוא מיוחד מכל הימים, מתנה יוצאת דופן שהעניק האֵל לעמו ישראל.¹ ייחודה של השבת המסורתית בתפילות ובטקסים המלווים אותה מכניסתה ועד צאתה: החל בהדלקת נרות וטקס קבלת שבת עם השקיעה ביום שישי, וכלה בטקס ההבדלה במוצאי שבת עם צאת הכוכבים.
בבתים רבים יוצרים אווירה חגיגית: נרות דולקים, שולחן ערוך, חלות ויין לקידוש, ולעתים גם כלים נאים ומיוחדים לשבת. "את עיקרה של השבת ראו חז"ל בשמחה עממית" – בסעודות השבת ובעונג שבת,² וחובת השמחה נעשתה חלק ממצוות השבת.³ השבת משחררת מטרדות היומיום ודאגותיו ומעניקה לאדם "נשמה יתרה"⁴ המוסיפה לו "אור פנים" שאין כדוגמתו בשאר ימי החול.⁵

מעט יוצרים: אמי זכרונה לברכה

מאת:

• חיים נחמן ביאליק

"אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה,
וּבְאַלְמְנוּתָהּ – עֲנִיָּה מְרוּדָה.
וַיְהִי עֶרֶב שַׁבָּת, הַחַמָּה מֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת 14 –
וּבְבֵיתָהּ לֹא נֵר וְלֹא סְעוּדָה.

בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת.
"הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת"- פָּסָחָה, 15
רָצָה – וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ: 16
שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.
………………………………………………….
וַיְהִי בְּהַעֲלוֹתָהּ הַנֵּרוֹת, וְלֹא יָכְלָה הִתְאַפֵּק,
כִּי מַר לָהּ, כִּי רֻתַּח לְבָבָהּ,
וַתֵּבְךְְּ הַצַּדֶּקֶת, וְדִמְעָה מִקִּמְטֵי לְחָיֶיהָ נָפָלָה –
וְנֵר אֶחָד תָּסַס וְכָבָה.

עָמְדָה הַשַּׁבָּת נִכְלָמָה, עֵינָהּ הָאֶחָת –
הִתְפַּלְּצָה הָאִשָּׁה:
"הֲתִבְזֶה, אֵל, מַתַּת אַלְמָנָה? אִם חָטְאָה אַמָּתְךָ –
שַׁבַּתְּךָ מַה פִּשְׁעָהּ?

מַדּוּעַ נָקַרְתָּ אֶת עֵינָהּ"
…………………………………………….

אָז תִּשַּׁל מִלְּחִי הַצִּדְקָנִית דִּמְעָה אַחַת בּוֹעֶרֶת,
רְסִיס אֵשׁ לֶהָבָה,
וּבְצָנְחָהּ, וַיִּפֹּל בַּבַּיִת אוֹר מִשְׁנֶה, כִּי נִצַּת
הַנֵּר אֲשֶׁר כָּבָה.

כִּמְעַט פָּקְחָה אִמִּי עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת 17 וָאֵרֶא:
אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים שָׁם יָהֵל.
כִּי נָשְׁקָה הַשְּׁכִינָה עֲלֵיהֶן. – תַּעֲמֹד זְכוּת הַצַּדֶּקֶת
לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל."

 

---

‏"החמה מראש האילנות [הסתלקה]": תיאור פיוטי של שעת השקיעה לקראת כניסת השבת, המופיע גם בשירו של ביאליק – ‏‏"שבת המלכה": "החמה מראש האילנות הסתלקה / בואו ונצא לקראת שבת המלכה‎…‎‏". ‏
פסחה: התלבטה. הכוונה לביטוי "פסח על שתי הסעיפים" – התלבט בין שתי אפשרויות ולא יכול להחליט.‏
משאת קודש: מתנת קודש. ‏

עיניה העששות: עיניה החלשות.‏

נרות שבת

הדלקת נרות שבת מסמלת את האווירה המיוחדת של יום השבת. היא אינה נזכרת במקרא – אלא בתלמוד הבבלי: "הדלקת נר בשבת – חובה".⁶ נוהגים להדליק לפחות שני נרות, אך יש המדליקים שבעה נרות,⁷ או מספר נרות כמספר בני המשפחה.⁸
על פי המסורת, הדלקת נרות בשבת יוחדה לאישה, אֵם המשפחה, אך בהיעדרה כל אחד מבני הבית יכול להדליק את הנרות. וכך פסק רמב"ם – רבנו משה בן מימון: "ואחד אנשים ואחד נשים – חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. ואפילו אין לו מה יאכל [בשבת] – שואל… שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת".⁹
המשמעות של הדלקת נרות, עד כדי ויתור על אוכל לשבת, באה לידי ביטוי באחד משיריו של חיים נחמן ביאליק – "אמי, זיכרונה לברכה".

קבלת שבת

נראה שכבר בתקופות קדומות נהגו יהודים לקבל את פני השבת בטקס מיוחד, שראשיתו בתקופת המשנה והתלמוד:¹⁰ "רבי חנינא היה עומד בערב שבת בשעת בין הערביים וקורא: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. ורבי ינאי היה לובש בגדי שבת ואומר: בואי כלה, בואי כלה".¹¹
תיאורים אלו של טקס קבלת שבת על ידי אנשים יחידים היו הבסיס לטקס קבלת שבת שעיצבו במאה ה- 16 מקובלי צפת, ובראשם האר"י: בערב שבת היה האר"י יוצא עם תלמידיו מחוץ לעיר, אל השדה, לקבל את פני שבת המלכה. הם היו פותחים באמירת מזמור תהלים,¹² ואחר כך קראו בקול שלוש פעמים: "בואי כלה, שבת מלכתא (=שבת המלכה)!".
אחד ממקובלי צפת, ר' שלמה אלקבץ, שהיה מתלמידיו של האר"י, חיבר את הפיוט "לכה דודי לקראת שבת / פני שבת נקבלה". פיוט זה הפך לחלק מן התפילה של קבלת שבת, ואותו נוהגים לשיר (במנגינות שונות) בבית הכנסת. את הבית האחרון של "לכה דודי" נוהגים לשיר בבית הכנסת כאשר קהל המתפללים עומד על רגליו ופונה אל פתח בית הכנסת ואומר:
"בואי בשלום עטרת בעלה, גם ברינה ובצהלה,
תוך אמוני עַם סגולה (=עם ישראל) –
בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה, שבת מלכתא (=שבת המלכה)."
המושג "קבלת שבת" במקורו מתייחס לתפילה בבית הכנסת, אך הוא קיבל משמעות רחבה יותר בחברה הישראלית בימינו: גם קהילות ואנשים שאינם דתיים ואינם מתפללים בבית הכנסת נוהגים לקיים טקס קבלת שבת – לדוגמה: בקיבוצים בישראל מקבלים את השבת בטקס הכולל הדלקת נרות שבת וקידוש על היין – אך גם נגינה ושירה, הרצאות ופעילויות תרבות שונות. וכך גם בקהילות חילוניות המקיימות טקסי קבלת שבת.

סעודות השבת

על פי המסורת¹³ נוהגים לאכול בשבת שלוש סעודות – סעודה אחת בליל שבת ושתי סעודות במשך היום: סעודת צהריים מוקדמת אחרי תפילת הבוקר, וסעודה אחרונה לפנות ערב, לפני השקיעה.¹⁴
שתי סעודות השבת הראשונות – הסעודה בליל שבת וזו שביום שבת בצהריים – כוללות קידוש על היין, ובכל אחת משלוש סעודות השבת שמים על השולחן "לחם מִשְׁנֶה"¹⁵ – שתי חלות שבת.¹⁶ סעודות השבת והמאכלים המיוחדים לשבת נחשבים חלק מעונג שבת: "אכילת בשר ושתיית יין בשבת – עונג הוא לה (=לשבת)".¹⁷ בתלמוד הבבלי מציינים שלמאכלי השבת יש טעם מיוחד בזכות תבלין מיוחד במינו – שבת שמו.¹⁸ את סעודות השבת המסורתיות נוהגים ללוות  בזמירות – פיוטים שנכתבו בספרד ובאשכנז בימי הביניים ואשר עוסקים בקדושת השבת, במנוחת השבת ובעונג שבת.

הבדלה

כדי להבדיל בין השבת ובין ימי החול שאחריה – בין קודש לחול – נקבע במסורת לערוך טקס הבדלה במוצאי השבת, אחרי תפילת ערבית. הטקס כולל נר דולק, בדרך כלל נר הבדלה קלוע, בשמים מיובשים או נוזלים בכלי מיוחד ("מגדל בשמים") או עלים ריחניים (כגון הדסים), וכן גביע יין.
טקס ההבדלה נפתח בפסוקי מקרא העוסקים ברעיון הישועה, אחריהם נאמרות הברכות על היין, על הבשמים ועל אור הנר, ולסיום – ברכת ההבדלה: "המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה". יש הנוהגים לקיים במוצאי שבת אחרי הבדלה סעודת פרידה מן השבת, שנקראת סעודת "מלווה מלכה".

העשרה - קישורים

הצעה לטקס קבלת שבת אישית – באתר "שיטים" של מכון החגים

פירוט הלכות שבת – מתוך ספרו של רמב"ם – משנה תורה, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק א – באתר ספריא

על שבתות מיוחדות, ובהן שבת שירה, שבת הגדול, שבת נחמו ושבת שובה – באתר ויקיפדיה

על תפיסת השבת ומנהגיה בעדת הקראים – באתר ויקיפדיה