59 תוצאות

סידור תוצאות לפי

ז'אן ז'אק רוסו

ז'אן ז'אק (1778-1712) רוסו חי במאה ה 18 ומשנתו הפילוסופית כללה נושאים רבים, בהם חינוך, נפש האדם ויחסים בין האדם והחברה. הוא השפיע רבות על האידאולוגיה של המהפכה הצרפתית, בטוענו ששלטון של חברה צריך להיות שלטון העם - דמוקרטיה. בין ספריו הידועים ביותר: "אמיל", "וידויים" ו"האמנה החברתית".

ר' משה בן מימון (הרמב"ם)

המידע בדף זה עוסק ברמב"ם, רבי משה בן מימון, שפעל במאה ה-12 בספרד. רמב"ם היה מגדולי הפוסקים, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, מנהיג ורופא. יצירתו החשובה ביותר היא "משנה תורה" (הי"ד החזקה).

רבי יהודה הלוי

מידע על המשורר, הפילוסוף והוגה הדעות, רבי יהודה הלוי, שנולד בטודילה שבספרד במאה ה-11. כתב את ספר הכוזרי בו הוא מגן על אמונת ישראל מפני התקפות הקראות, הנצרות, האסלאם והאריסטוטליות. יסוד משנתו היא הנחת עדיפות הניסיון על המוסק בהיקש.

עליה שניה: אברהם דוד גורדון ורעיונות העליה השניה

על אהרון דוד גורדון, עיקרי תורתו ויחסו לסוציאליזם.

עמנואל קאנט

על הפילוסוף עמנואל קאנט (Immanuel Kant 1724 - 1804) וכתביו הפילוסופים

סיפורים צדיקים - הנסיעה לארץ ישראל: רבי נחמן מברסלב

סיפור מסעו של רבי נחמן מברסלב לארץ ישראל.

ניקולו מקיאבלי

מקיאבלי היה פילוסוף איטלקי (פיורנטיני) בן המאה השש עשרה. כתביו פרסו משנה פוליטית לפיה השלטון האידאלי הוא הרפובליקה. בספרו הידוע "הנסיך" הוא מדמה את הנסיך למחוקק חכם אשר באמצעות חוקים נכונים יכול לשלוט בבני אדם ולהעניק להם בטחון מבית ומחוץ

משה הס (1812-1875)

לקט מידע מתוך מאמרים שונים העוסקים בקווים בדמותו, פועלו, יחסו לאופיו של מפעל ההתיישבות בארץ-ישראל, מיקומו וסוגו.

ר' יהודה החסיד

המידע בדף זה עוסק ברבי יהודה החסיד, שחי ופעל בגרמניה ונחשב למנהיג החשוב ביותר של יהדות אשכנז במאות 12-13. כמו כן מצוי בדף זה מידע על ספר חסידים שכתב יהודה החסיד, ומידע על חסידי אשכנז.

הרבי מפיאסצ'נה – גיבור ואנטי-גיבור

רבי קלמן קלונימוס שפירא נולד בשנת 1889, נצר למשפחה חסידית ידועה. ב-1913 הוכתר כרבה של פיאסצ'נה והוא בן 24. הוא נספה ב-1943. מאז סגירת הגטו בנובמבר 1940 ועד לשילוחים ההמוניים ניהל הרבי "שולחן" חסידי, שדרשותיו מהוות את המקור לספר "אש קודש". אלה דרשות אותנטיות, המשקפות את התמודדותו הדתית הנוקבת עד תהום של אדם שכל כולו אמונה צרופה בבורא עולם. רשימות אלה, שהוחבאו בכדים, נמצאו מתחת להריסות הגטו.

הרמב"ם - הפילוסוף, הפוסק, המאמין

רמב"ם הוא מהדמויות החשובות ביותר בהיסטוריה ההלכתית וההגותית של עם ישראל. במאמר זה, מתאר פרופ' ישעיהו ליבוביץ את הפער שבין דמותו של רמב"ם כפי שהוא נתפס על ידי הציבור הדתי לבין הדמות המתוארת בעולם המחקר האקדמי.

אלברט איינשטיין: האדם, היהודי והציוני

אלברט אינשטיין תמך בתנועה הציונית וראה באוניברסיטה מוסד מחקר מן המעלה הראשונה שימשוך לירושלים את החוקרים היהודים הצעירים הטובים ביותר, דבר אשר יביא כבוד לעולם היהודי. על ביקורו בארץ ישראל ב- 1923 ותרומתו להקמת האוניברסיטה העברית והצבתה בירושלים.

אחד העם (אשר גינצברג)

לקט מידע על "אחד העם" (אשר גינצבורג) מתוך מאמרים שונים בנושאים: קווים לדמותו ופועלו, יחסו ליהודי מזרח ומערב אירופה, יחסו לנושא העליה לארץ ישראל מן הגולה, ויחסו לשאלה הערבית בארץ ישראל.

גורדון וברנר: לדמותם של שניים מ'נותני התורה' של העלייה השנייה העובדת

על דמותם ומשנתם של שני המנהיגים הבולטים של העלייה השנייה: א"ד גורדון ויוסף חיים ברנר.

מי אתה משה מנדלסון

הרצאה מפי פרופ' שמואל פיינר על משה מנדלסון ועל פועלו

פילון האלכסנדרוני

פילוסוף יהודי שחי ופעל במאה ה-1 לספירה באלכסנדריה שבמצרים. כתב (ביוונית) חיבורים היסטוריים ופילוסופיים וכן ביאור לתורה. השפיע על התפתחות הפילוסופיה והקבלה היהודית בימי הביניים.

שניאור זלמן שכטר

פרופסור בארה"ב שזכה לגלות את הגניזה הקהירית ולהיות בין הראשונים שפרסמו כתבים ממנה.

רמב"ן

ר' משה בן נחמן (המאה ה-13), מגדולי חכמי ימי הביניים. פרשן התורה והתלמוד, איש קבלה ומנהיג, רופא ויועץ למלך ארגון. ייצג את היהודים בוויכוח ברצלונה, שבעקבותיו נאלץ לעזוב את ספרד ועלה לארץ ישראל.

רמח"ל - ר' משה חיים לוצאטו

מחבר ספר המוסר, "מסילת ישרים", יליד איטליה (המאה ה-18). מקובל (שנוי במחלוקת), מחזאי ומשורר, מבשר "השירה העברית החדשה". נודע כעילוי בתחום התורני ובהשכלה כללית. נפטר בעכו במגיפה (עם אישתו ובנו).

רש"ר הירש

חכם יהודי בן המאה ה-19 ממיסדי הניאו אורתודוקסיה בגרמניה.

צבי גרץ

חוקר יהדות (המאה ה-19) שייסד את ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה. מפעלו המחקרי הגדול, "דברי ימי ישראל", נחשב עד היום להישג בעל ערך והשפעה בחקר תולדות עם ישראל.

צבי הירש קלישר

רב אורתודוקסי (פולין, המאה ה-19) שנמנה עם מבשרי הציונות. יצא נגד העמדה המסורתית של ציפייה לגאולה, וקרא לחידוש העלייה לארץ ולהתיישבות בה. היה חריג בדורו אך שימש בהמשך מקור השראה למפעל הציוני ולציונות הדתית.

מהר"ל מפראג - ר' יהודה ליווא

מנהיג יהודי פראג (המאה ה-16), רב, פרשן ופילוסוף, בעל ידע במדעים. הטיף לסובלנות וקרא לתיקונים בחינוך היהודי (ללא הצלחה). בשמו נקשרה אגדת הגולם מפראג.

ישעיהו ליבוביץ

מדען ואיש רוח, הוגה דעות מרכזי בישראל במאה ה-20. הגותו מורכבת ורצופה בפרדוקסים. ביקורתו הבוטה על צה"ל ועל המדינה עוררה זעם בציבוריות הישראלית והניעה אותו לוותר על פרס ישראל (1992).

יוסף אַלְבּוֹ

פילוסוף, רופא ורב בספרד (המאות 14 – 15), תלמידו של ר' חסדאי קרשקש. אחד מנציגי היהודים בוויכוח טורטוסה, שבעקבותיו חיבר את ספר העיקרים.

יוסף בן יהודה אבן עקנין

רופא, משורר ופילוסוף (המאות 12 – 13). היו שזיהו אותו עם התלמיד, שלו הקדיש רמב"ם את ספרו "מורה הנבוכים".

דב בער ממזריץ' – המגיד ממזריץ'

מתלמידי הבעל שם טוב שהפך להיות יורשו ומי ששינה את החסידות מקהילה של יחידים לעדה סביב הצדיק.

רמב"ם

האישיות היהודית המפורסמת ביותר בימי הביניים (המאה ה-12). מנהיג, רופא ואיש מדע, מחשובי הפילוסופים היהודים ומגדולי הפוסקים, שהישגיו ועוצמתו האינטלקטואלית הקנו לו מקום מרכזי בעיצוב היהדות ובהתפתחותה.

אברהם יצחק הכהן קוק

איש רוח וחזון ומנהיג הציונות הדתית במאה ה- 20. בהגותו ובפעילותו התמודד עם המורכבות והסתירות של הקיום היהודי בעידן המודרני של השכלה וציונות.

בּחַיֵי אִבְּן פַּקוּדָה

מחבר הספר "חובות הלבבות (המאה ה-11), שהיה דיין בספרד המוסלמית. תולדות חייו נותרו עלומים, אך ספרו היה לאחד הידועים והנקראים בקהילות ישראל עד ימינו.

ולטר בנימין

מבקר וחוקר ספרות, הוגה דעות שחי בברלין (המאה ה-20) והאמין, שגם בעידן המודרני יש ליהדות רעיונות חשובים להציע (כגון: השגחה, משיח, קבלה). התאבד בתקופת השואה, ועיקר כתביו פורסמו לאחר מותו.

יהודה אלקלעי

רב וסופר יליד סרביה, ממבשרי הציונות במאה ה-19. האמין ברעיון התחייה הלאומית, ביישוב הארץ ובהחייאת העברית. את רעיונותיו פרסם בספרים ובעיתונות וגם במסעות שכנוע בקהילות היהודים באירופה.

שניאור זלמן מלאדי

מייסד חסידות חב"ד ומחברו של ספר התניא (המאות 18 – 19). תלמיד חכם, הוגה דעות מקורי ובעל כישורים ארגוניים, שהקים מערך שליחים ייחודי לחב"ד והשכיל להפיץ את בשורתו בציבור הרחב.

רס"ג - רב סעדיה גאון

גדול חכמי היהדות בראשית ימי הביניים (המאות 9 – 10) שפעל בבבל. ראש ישיבה ומלומד יהודי, בעל השכלה רחבה במדע, שעסק בתחומי היהדות בגישה מדעית שיטתית ותרגם את התנ"ך לערבית.

מנחם מנדל מקוצק

ממעצבי החסידות בפולין במאה ה-19. שימש כאדמו"ר בקוצק והנהיג חבורה אינטלקטואלית של תלמידים חסידים - שחיו חיי לימוד, עבודה ושיתופיות באווירה נוקשה ומחמירה.

לוי יצחק מברדיצ'ב

ממנהיגי התנועה החסידית בעיר ברדיצ'ב באוקראינה (המאות 19-18). היה רב, פוסק ומנהיג חסידי, פעל למען כלל היהודים וזכה לכינוי "סניגורם של ישראל".

נחמן מברסלב

נינו של הבעש"ט ומייסד חסידות ברסלב. נפטר בגיל צעיר, וחסידיו נשארו נאמנים לאישיותו ולא מינו לו יורש - עד ימינו. דרשותיו וסיפוריו הועלו על הכתב בידי תלמידו. במדינת ישראל גדלה השפעתו, והיא אבן שואבת לחוזרים בתשובה.

יהודה אבן תיבון

ממשפחת מתרגמים מערבית לעברית

אברהם יהושע השל

רב ואיש הגות, שפעל רוב חייו בארה"ב (המאה ה-20). עסק ביחסי הגומלין שבין האל לאדם, במרכזיותו של המוסר ביהדות, בערכים של צדק חברתי ותיקון עולם ובהידברות בין-דתית.

דוד כהן - הרב הנזיר

תלמידו הקרוב של הראי"ה קוק, שאימץ מנהגי נזירות בחייו הבוגרים. בלט בלמדנות תורנית ובהשכלה כללית, ולפי עדותו - הרב קוק הפקיד בידיו את עריכת "אורות הקודש" משום בקיאותו גם ביהדות וגם בפילוסופיה יוונית.

אחד העם

כינויו הספרותי של אשר צבי גינצברג (המאות 20-19), אבי "הציונות הרוחנית" שהאמין בהקמת "מרכז לאומי רוחני" בארץ ישראל ופעל רבות להפצת התרבות העברית. עלה לארץ כמה שנים לפני פטירתו.

הבעש"ט - הבעל שם טוב

מייסד תנועת החסידות (אוקראינה, המאה ה-18), "בעל שם" ואישיות דתית כריזמטית, שהציג דגם חדש של מנהיג – "הצדיק" החסידי. את עיקרי תורתו העביר בעל-פה לתלמידיו, והם היו ליסודותיה של תנועת החסידות.

גרשם שלום

מייסד חקר הקבלה המודרני, שהעניק לקבלה את מקומה במחקר ובתולדות עם ישראל. נמנה עם המלומדים הבולטים במדעי היהדות במאה ה-20. זכה בפרסים רבים, ובהם פרס ישראל.

ברל כצנלסון

מנהיג תנועת העבודה הציונית ודמות מרכזית בהנהגת היישוב לפני קום המדינה. לא שימש בתפקיד רשמי כלשהו (פרט להיותו עורך ראשי של עיתון "דבר"). נמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית וקופת החולים. האמין בחידוש ההתיישבות והריבונות בארץ בהשראת ערכי היהדות.

יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק

מנהיג האורתודוקסיה המודרנית והציונות הדתית, חי בארה"ב במאה ה-20 והיה פוסק הלכה בולט ואחד מהוגי הדעות המקוריים בעת החדשה. אישיותו שילבה סמכות הלכתית בכירה והשכלה כללית רחבה.

יצחק אברבנאל

פרשן מקרא ופילוסוף, מדינאי ואיש כספים, יועץ למלכי פורטוגל וספרד ומנהיג מגורשי ספרד (המאה ה-15).

משה מנדלסון

מנהיג ההשכלה היהודית (גרמניה, המאה ה-18). פילוסוף וסופר, בקי בתורה, במדעים ובשפות. תירגם לראשונה את התורה לגרמנית והוסיף ביאור בעברית (שלו ושל תלמידיו) – "נתיבות שלום".

אהרן דוד גורדון

אחת הדמויות הבולטות והוגה דעות מקורי מאנשי העלייה השנייה. עלה ארצה בגיל מבוגר יחסית כדי להיות עובד אדמה, מתוך אמונה בחשיבותו של ערך העבודה בתהליך ההתחדשות של עם ישראל ובזכותו של העם על ארצו.

רנ"ק - ר' נחמן קרוכמל

הוגה דעות ומשכיל בן המאות ה-18-17 בגלציה

יהודה הלוי

יליד טודלה שבספרד (המאות 11-12). רופא, מנהיג יהודי ופילוסוף (מחבר "ספר הכוזרי"). נחשב לגדול משוררי ספרד, ופיוטיו מלווים את סעודות השבת והחג עד ימינו. שירתו כללה סוגה חדשה ומיוחדת – שירי ציון. בערוב ימיו יצא למצרים בדרכו לארץ ישראל, אך ספק אם הגיע אליה.

פילוסופיה

עמנואל לְוִינָס

מגדולי הפילוסופים היהודים במאה ה-20. נולד בליטא אך חי ופעל בצרפת. הגותו התמקדה בענייני אתיקה ומוסר והמחויבות לזולת, לאחֵר. את השראתו מצא בתלמוד, שאותו הגדיר כיצירה יהודית ייחודית בעלת משמעות כלל-אנושית.

פראנץ רוזנצוויג

פילוסוף יהודי יליד גרמניה (מאות 20-19), שתפילת יום הכיפורים בבית הכנסת בברלין הניעה אותו לדבוק ביהדותו וללמוד עברית. כתב מאמרים וספרים, בהם ספרו הפילוסופי החשוב "כוכב הגאולה". עסק בתרגומים, ובכלל זה - תרגום התנ"ך לגרמנית.

יהודה החסיד

מנהיג יהדות אשכנז במאה ה-12 ומייסד חסידות אשכנז. נולד למשפחה מיוחסת, אך הקפיד לשמור על אלמוניותו. כתב ספרים בתחום המוסר (ספר חסידים), תורת הסוד ופירוש לתפילה (שאבד).

חסדאי קרשקש

פילוסוף ומנהיג יְהוּדֵי אָרָגוֹן שבספרד (המאות 14 – 15). בספרו העיקרי "אור ה'" (בעברית) ניסח את עיקרי האמונה היהודית ואת ההבדלים בינה ובין הנצרות.

חנה רחל ורברמאכר – הבתולה מלודמיר

מנהיגה דתית, מעין רבי או אדמו"ר, שפעלה באופן חריג לאישה (במאה ה-19) - תחילה בעיר הולדתה ואחר כך בירושלים. נשים דתיות פמיניסטיות רואות בה דמות מופלאה ומעוררת השראה.

אברהם גייגר

בן למשפחה שמרנית ודתית בגרמניה במאה ה-19, אחד מן האידאולוגים המרכזיים של תנועת הרפורמה.

מרדכי מרטין בובר

איש רוח והגות, בעל תודעה יהודית ולאומית והשכלה כללית רחבה. פרשן ומתרגם המקרא, חוקר חסידות ומראשוני האוניברסיטה העברית. תרומתו ההגותית המרכזית הייתה התפיסה הדיאלוגית - אני-אתה - בתנ"ך וביהדות. זכה לפרסים רבים, ובהם פרס ישראל (1958).

ברוך שפינוזה

פילוסוף יהודי הולנדי בן המאה ה-17, כָּפַר בדת ישראל (ובכל דת שהיא) והניח את היסודות לביקורת המקרא המודרנית.