תוצאות
שירת החול בספרד בימי הביניים
חידוש בשירה העברית של משוררי ספרד (המאות 10 – 15), שראשיתו באנדלוסיה המוסלמית בהשראת השירה הערבית. שירת החול - להבדיל משירת הקודש - עסקה בחיי האדם וכללה שירי טבע ויין, ידידות ואהבה, והפכה בהדרגה משירה אליטיסטית לשירה עממית.
שירת הקודש בספרד בימי הביניים
שירת הקודש, שראשיתה בפיוט הארצישראלי הקדום, התחדשה בספרד (המאות 10 – 15) ושם הגיעה לשיאה. נכתבה בהשפעת שירי החול ובהשראת המקרא. בעלת מאפיינים ייחודיים, ובהם: העיסוק ברעיונות פילוסופיים ושילובה גם בטקסים בבית ובמשפחה.
ש"י עגנון
מגדולי הסופרים בישראל, זוכה פרס נובל לספרות (1966). ביצירותיו (המאה ה-20) תיאר את יהדות גליציה הנכחדת, את עולמם של יהודי גרמניה ואת היישוב היהודי והחלוצי בארץ. לשונו הייחודית שואבת מנכסי הרוח היהודיים לדורותיהם, וסגנונו נותן ביטוי שלם למהות היהודית.
שאול טשרניחובסקי
רופא במקצועו שהתפרסם כמשורר, סופר ומתרגם עברי, יליד רוסיה ומגדולי היוצרים של דור התחייה. לאחר עלייתו ארצה היה רופא בבתי ספר ועסק גם בכתיבה ובעריכה. זכה לפרסים על מפעלו הספרותי, ובכלל זה (ב-1942) על תרגומיו מיוונית, פרס שלימים נקרא על שמו.
קוֹצוֹ שֶׁל יוּד
פואמת מחאה שכתב המשורר י"ל גורדון (מאה 19) על מעמד האישה בחברה היהודית במזרח אירופה ועל אטימות ליבם של רבנים, שהתעלמו מסבלה של עגונה ומעקרונות הצדק והמוסר היהודי.
צבי הירש קלישר
רב אורתודוקסי (פולין, המאה ה-19) שנמנה עם מבשרי הציונות. יצא נגד העמדה המסורתית של ציפייה לגאולה, וקרא לחידוש העלייה לארץ ולהתיישבות בה. היה חריג בדורו אך שימש בהמשך מקור השראה למפעל הציוני ולציונות הדתית.
עמידה בשואה, בריחה והסתתרות, התנגדות פעילה
ההתנגדות של היהודים בתקופת השואה הייתה מעוגנת בעיקרון המסורתי של קדושת החיים תוך שמירה על צלם אדם, עזרה הדדית ועמידה רוחנית הירואית - לצד הסתתרות וניסיונות למרוד.
ספר הקבצנים
הרומן "המעניין והמורכב ביותר" שכתב מנדלי מוכר ספרים (ש"י אברמוביץ), תחילה ביידיש ולאחר מכן בעיבוד לעברית. גיבור הרומן ואהובתו הם שני בעלי מומים, ומסביבם – גלריה של טיפוסים מהווי העיירה היהודית ברוסיה.
משה מונטיפיורי
ידוע בכינויו "השר". איש כספים ונדבן, מנהיג יהודי אנגליה (המאות 18 – 19). פעל לקידום זכויות היהודים בעולם ולהגנה עליהם ותרם רבות לביסוס היישוב היהודי בארץ ובירושלים בתקופה שקדמה לעליות הציוניות.
מרדכי זאב פיארברג
סופר עברי במאה ה-19 שלמרות מותו בגיל צעיר סיפוריו זכו לפרסום עוד בחייו.
משה אבן עזרא
משורר שחי ופעל בספרד (המאות 11 – 12) והיה לידידו של המשורר יהודה הלוי. כתב שירי קודש, ובהם פיוטי סליחות, לצד ספר מכתמים (שירים קצרים) העוסקים במגוון נושאים משירת החול.
מרבד הקסמים - "על כנפי נשרים"
מבצע הצלה אווירי חשאי שהתקיים לאחר קום המדינה (1949 – 1950), ובו הועלו ארצה כל יהודי תימן במטוסים חכורים.
מנחם בן סרוק
מדקדק ומשורר שחי ופעל באנדלוסיה המוסלמית (המאה ה- 10). כתב שירת חול ואת המילון העברי הראשון שנכתב בספרד ועסק בדקדוק של לשון המקרא.
מַחְבֶּרֶת (מקאמה)
סיפור קצר ומחורז שמקורו בשירה הערבית בספרד של ימי הביניים. המקאמה ("מחברת") הייתה לחלק משירת החול העברית בזכות תרגומיו וכתיבתו של יהודה אלחריזי, והגיעה גם ליצירה היהודית בתימן וגם ליצירה בימינו.
ליל הבדולח
פוגרום שפרץ בגרמניה ובאוסטריה (1938) נגד היהודים, ובמהלכו הועלו באש, נהרסו ונבזזו אלפי חנויות, בתי מסחר ובתי כנסת. שברי החלונות המנופצים שלהם העניקו לפוגרום את שמו – "ליל הבדולח".
מבשרי הציונות
שלושה אישים – שני רבנים (אלקלעי, קלישר) וסוציאליסט (הס) שפעלו באירופה (המאה ה- 19). המשותף לשלושתם – חזון התחייה הלאומית, שהיה חריג למקומם ולזמנם ולא הגיע לכלל מימוש. אך פעילותם וכתביהם הובילו לראשית ההתארגנות הציונית.
כתר מלכות
יצירתו הפיוטית ההגותית של שלמה אבן גבירול, העוסקת בתפיסת האלוהות ובחוויה הדתית. היצירה זכתה לתרגומים לשפות רבות ולחיקויים בשירת הקודש העברית.
יוסף טרומפלדור
פעיל ציוני, לוחם אמיץ וגיבור לאומי (המאות 19 – 20), שנחלץ לעזרת מתיישבי הגליל ונהרג על הגנת תל חי. מילותיו האחרונות היו לסיסמתם של מגיני היישוב העברי בימי המנדט הבריטי.
י"ל גורדון
המשורר העברי הגדול בתקופת ההשכלה. כתב פואמות מקראיות, היסטוריות ואקטואליות לצד משלים וחידות מחורזים ותרגומי מופת. לא הצטרף להתעוררות הציונית, אך פעל לתחיית השפה העברית.
חת"ם סופר - ר' משה סופר
רב אורתודוקסי שנמנה עם מנהיגי יהדות הונגריה (המאות 18 – 19). פעל נמרצות נגד ההשכלה היהודית ותנועת הרפורמה, אך תמך בהכשרת צעירים למלאכה ולחקלאות ובעלייה לארץ ישראל.
חסדאי אבן שפרוט
יהודה אלחריזי
משורר ומתרגם שחי בספרד (המאות 13-12). תירגם מערבית לעברית מיצירות רמב"ם וכתב את ספר המקאמות הראשון בעברית – ספר תחכמוני, ובו תיאורים של מסעותיו בקהילות היהודים ותיעוד חייהם.
חיים ויצמן
הנשיא הראשון של מדינת ישראל, מנהיג התנועה הציונית ומדען דגול שפעל באנגליה. זכה ליוקרה על תגליתו המדעית ותרומתו למלחמה בנאצים. הצהרת בלפור הייתה הישג אישי שלו – והישג ראשון של התנועה הציונית.
שלום עליכם
כינויו הספרותי של שלום רבינוביץ (המאות 19 – 20), מחשובי הסופרים ההומוריסטיים המודרניים. כתב בעיקר ביידיש עבור המוני היהודים במזרח אירופה. יצירתו מתארת באירוניה אך בחמלה אוהדת את העיירה היהודית. אחת מיצירותיו עוּבְּדָה למחזמר ולסרט - "כנר על הגג".
זהות יהודית ואמונה בשואה
המדיניות הנאצית גרמה למשבר זהות בקרב יהודי אירופה. רבים באו לכלל ייאוש, אך רבים אחרים חזרו לזהותם היהודית. עוצמתה של האמונה היהודית באה לביטוי גם במחנות, ורבים עשו את דרכם לתאי הגזים בשירת "אני מאמין".
זלדה המשוררת (מישקובסקי)
צאצאית לאדמו"רי חב"ד, מורה נערצת שכתבה שירים וזכתה לימים לפרסום ולפרסים (פרס ברנר, פרס ביאליק). שיריה מעוגנים במסורת היהודית ועוסקים בבעיות הקיום והחידלון. שירהּ, "לכל איש יש שֵם", שולב בטקסים הממלכתיים של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכותרתו הייתה לשמו של מפעל ההנצחה של "יד ושם".
הפיוט הארץ-ישראלי הקדום
שירת הקודש (המאות 3 – 6) שנוצרה בארץ ישראל והייתה במשך כמה מאות שנים יצירה ארץ-ישראלית בלעדית. נכתבה בלשון חז"ל (ולא בלשון המקרא) ושולבה בתפילה בבית הכנסת.
הפתרון הסופי
תוכנית שגיבשו הנאצים (1942) ל"פתרון הסופי" לכלל יהודי אירופה, ולאחריה החלה ההשמדה השיטתית של היהודים במחנות המוות בפולין באמצעות תאי גזים ומשרפות. לפי נתונים של הנאצים, על סוף 1942 הושמדו כך 4 מיליון יהודים.
השואה
אסון חסר תקדים בהיסטוריה היהודית והאנושית שתוכנן ובוצע בידי גרמניה הנאצית (1933 – 1945) תוך גיוס כל האמצעים והישגי הטכניקה למען "טיהור העולם" מיהודים. בשואה נרצחו כ-6 מיליון יהודים (ובהם 1.5 מיליון ילדים), ויהדות אירופה נחרבה.
שלמה אבן גבירול
משורר ופילוסוף מגדולי הרוח של עם ישראל בספרד (המאה ה-11). בחייו הקצרים כתב ספרי הגות ומאות שירי חול ושירי קודש, ובהם הפיוט "כתר מלכות" - יצירתו המפורסמת ביותר. כמה משיריו זכו להלחנה בימינו.
יצחק יעקב ריינס
רב ואיש חזון ציוני שחולל מהפיכה ביהדות האורתודוקסית: ייסד את מפלגת המזרחי (1902) כחלק מן התנועה הציונית והקים ישיבה מודרנית ששילבה השכלה כללית. לא נרתע מהתנגדות הרבנים בני דורו ונמנה עם תומכיו של הרצל.
ימים נוראים - ש"י עגנון
ספר מנהגים, מדרשים ואגדות לימי הרחמים והסליחות – ראש השנה, יום הכיפורים והימים שביניהם – שליקט, עיבד וערך עגנון, ובו מימש את שאיפתו לפרסם ספר קודש המיועד לבית הכנסת.
מנדלי מוכר ספרים
הסופר ש"י אברמוביץ (רוסיה, המאות 19 - 20), שכתב בעברית וביידיש, ובשתיהן יצר נוסח אומנותי מיוחד, שהשפיע על דור של סופרים, ובהם ביאליק ועגנון. נחשב לאבי הספרות העברית.
הספרות העברית החדשה – וההשכלה
הספרות העברית החדשה לסוגיה צמחה במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-1, בתקופת הזוהר של ההשכלה היהודית. בנוסף על ספרות יפה (רומנים ושירה) נכתבו ספרי עיון ולימוד שנועדו להשכלתם של המוני היהודים.
דונש בן לברט
"אתם ראיתם" - ש"י עגנון
מבחר מדרשים קדומים ומאוחרים וקטעים מספר הזוהר שליקט, תרגם (מארמית) וערך ש"י עגנון על מעמד הר סיני ומתן תורה (שמות יט-כ). עגנון קיצר לעתים את המקורות שבהם בחר, אך הקפיד לשמור על לשונם וסגנונם.
אקסודוס - "יציאת אירופה תש"ז"
אוניית מעפילים ועליה ניצולי שואה, שהפליגה בקיץ 1947 מצרפת לארץ ישראל, נוסעיה לא הורשו להיכנס לארץ והוחזרו בכוח למחנות העקורים בגרמניה.
זאב ז'בוטינסקי
מנהיג ציוני ומייסד התנועה הרביזיוניסטית, סופר ומשורר, עיתונאי ומתרגם ונואם מלהיב. תמך בציונות המדינית של הרצל אך התנגד לדרך פעולתה, שהייתה מתונה לטעמו. עמדותיו החברתיות הושפעו מחוקי המקרא, שראה בהם שיטה לבנייה חברתית מחדש.
שמעון דובנוב
מגדולי ההיסטוריונים היהודים (רוסיה, מאה 20-19), שמפעל חייו היה מחקרו ההיסטורי המקיף – "דברי ימי עם עולם". האמין כי היהודים הם עַם "שֶׁכָּל העולם מקומו" וביקש לחזק את האופי הרוחני והתרבותי של קהילות היהודים באשר הן. נרצח בשואה בגיל 81.
רחל המשוררת (בלובשטיין)
אחת המשוררות המשפיעות במאה ה-20. מנעוריה כתבה שירה ברוסית, ורק לאחר שעלתה ארצה (1909) החלה לכתוב שירים בעברית, שהתפרסמו בעיתון "דבר". שיריה ספוגים בנופי הארץ ובסיפורי התנ"ך. למדה חקלאות והצטרפה לקבוצת דגניה, אך נאלצה לעזוב בגלל מחלת השחפת. נפטרה בתל אביב ערירית ובודדה. רבים משיריה הולחנו והיו לחלק מן התרבות הישראלית של ימינו.
פנחס שדה
משורר וסופר, מתרגם ועורך (המאה ה-20), שהחל לכתוב שירה אך עבר לפרוזה. ספרו הראשון האוטוביוגרפי - "החיים כמשל" - עסק בבדידות האדם מול אלוהים והאינסוף. כינס וערך ספרים בנושאי חסידות ויהדות. כתיבתו הייתה חריגה בספרות הישראלית החילונית.
לאה גולדברג
משוררת ומתרגמת, סופרת ילדים מן האהובות בישראל. גדלה בליטא, וכבר בילדותה כתבה שירים בעברית. בארץ הצטרפה למערכת העיתון "דבר" ולאחר מכן לחוג לספרות באוניברסיטה העברית. עשרות רבות משיריה הולחנו והיו לחלק מן היצירה המוזיקלית בארץ. כלת פרס ישראל לספרות (1970).
יהודה אלקלעי
רב וסופר יליד סרביה, ממבשרי הציונות במאה ה-19. האמין ברעיון התחייה הלאומית, ביישוב הארץ ובהחייאת העברית. את רעיונותיו פרסם בספרים ובעיתונות וגם במסעות שכנוע בקהילות היהודים באירופה.
חיים הזז
סופר יליד אוקראינה (המאה ה-20), שהשכיל לתאר עולמות שונים זה מזה – יהודי מזרח אירופה לצד יהודי תימן, שאותם פגש בירושלים אחרי שעלה לארץ. את עיקר כתיבתו כאן הקדיש לתיאור חייהם ("היושבת בגנים", "יעיש"). חתן פרס ישראל לספרות (1953).
דליה רביקוביץ'
משוררת ומתרגמת ישראלית (המאה ה-20), ששיריה התבססו על עדות אישית אך ביטאו אמת אוניברסלית - אהבה ושכול, יתמות ובדידות, עוול וניצול. לשון שירתה שאבה ממקורות העברית לרבדיה. כלת פרס ישראל לשירה (1998).
דוד שחר
ממבשרי "הגל החדש" בספרות הישראלית. יצירתו הגדולה - הסדרה "היכל הכלים השבורים". ספריו תורגמו לשפות רבות, בעיקר לצרפתית. זכה בשני פרסים יוקרתיים בצרפת, בפרס עגנון ובפרס ביאליק.
דבורה בָּארוֹן (בָּרוֹן)
סופרת עברית ילידת רוסיה (מאות 20-19), פרסמה עשרות סיפורים לפני עלייתה לארץ. סיפוריה מתארים את המציאות היהודית (בעיקר בבלארוס) ואת גורלם של החלשים והמקופחים. זכתה בפרסים ספרותיים ובהם פרס ביאליק ופרס ברנר.
אורי צבי גרינברג
שירתו היא תוצר של האימה, המאבק והסבל של תקופתו, ובכלל זה השואה. נתן ביטוי ייחודי לעולמו של האדם הסובל והנאבק גם בתוכן שירתו וגם במאפייניה הצורניים. זכה בין השאר בפרס ביאליק ובפרס ישראל לשירה.
אברהם שלונסקי
משורר, עורך ספרותי ומתרגם יליד רוסיה (המאה ה-20). דמות מרכזית בשירה העברית המתחדשת בארץ ישראל. כתב גם לילדים ("עוץ לי גוץ לי"). יצר חידושי לשון ושילב את שפת הדיבור בלשון הפרוזה. חתן פרס ישראל לספרות (1967).
אברהם מאפו
סופר ומחנך מליטא (המאה ה-19), ממבשרי התחייה העברית. מחבר הרומן העברי הראשון, "אהבת ציון", שהבליט את הניגוד בין עליבות חיי היהודים באירופה ובין תקופת הזוהר של עם ישראל בארצו (בימי הבית הראשון) והשפיע על התעוררות התודעה הלאומית היהודית.
נתן אלתרמן
מחלוצי השירה העברית במאה ה-20 ומן הבולטים במשוררים המודרניים בישראל. מחזאי, פיזמונאי ומתרגם, ובעל "הטור השביעי" בעיתונות במשך כרבע מאה. חתן פרס ישראל לשירה (1968).
יאנוש קורצ'אק
רופא, מחנך וסופר ילדים, שניהל את בית היתומים היהודי בוורשה והיה כמו אבא לחניכיו. פיתח גישה חינוכית חדשנית שהתמקדה בילד ובזכויותיו, כולל הזכות להתלונן על מורים ועל חברים. בקיץ 1942 צעד בראש 200 חניכיו היתומים בדרכם האחרונה למחנה המוות בטרבלינקה.
מנחם אוסישקין
מראשוני "חיבת ציון", תומך נלהב של הרצל, שעסק כל חייו בפעילות ציונית ובהתיישבות יהודית בארץ ישראל. גייס כספים לרכישת אדמות בארץ ועמד בראש "הקרן הקיימת לישראל". פעל גם לתחיית השפה העברית ולהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים.
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
דמות מרכזית בספרות העברית החדשה – משכיל עברי וסופר, איש הגות תוסס ומתסיס, שהטיף ל"שינוי ערכין": לשחרור היהודים מכבלי המסורת ולהשתלבותם בתרבות אירופה. עסק גם באגדה ובחקר הסיפור העממי. כתב גם בעברית וגם ביידיש.
יצחק בשביס-זינגר
סופר יידיש נולד בפולין היגר לארה"ב וזכה שם בפרס נובל לספרות על סיפוריו.
י"ל (יצחק לייבוש) פרץ
סופר מתקופת ההשכלה בפולין של המאות ה 20-19
"יד ושם"
מפעל ההנצחה לששת מיליוני היהודים שנרצחו בשואה, עוסק בתיעוד קורות העם היהודי בשואה, בהנצחת חייהם וזכרם של הנספים ובהנחלת מורשתה השואה באמצעות הארכיונים, הספרייה, המוזיאונים, בית הספר המרכזי להוראת השואה, המכון הבינלאומי לחקר השואה ומפעל ההוקרה לחסידי אומות העולם.
חיים נחמן ביאליק
המשורר הלאומי, שיצירתו, בשירה, בפרוזה ובמסה, תרמה לתחייה הלאומית של עם ישראל, שפתו ותרבותו. עורך ומו"ל שפעל לשימור אוצרות הרוח של עם ישראל ולחידוש התרבות העברית: ייסד את "עונג שבת" ופעל להקמתם של תיאטרון עברי, אופרה, מוזיאון תל אביב ועוד.
השילוח
ירחון שייסד אחד העם ברוסיה (1896), כבמה לציונות הרוחנית שנאבקה בציונית המדינית. הירחון עודד את היצירה היהודית בעברית
ועבר לירושלים עם עלייתו ארצה של עורכו השני, פרופ' קלוזנר.
הפרוטוקלים של זקני ציון
המסמך האנטישמי הידוע ביותר (ראשית המאה ה-20), המציג כביכול דוחות המעידים על קשר יהודי כלל עולמי נגד העמים הנוצריים. תורגם לשפות רבות והתקבל כאמיתי בחוגים רבים, גם לאחר פסיקה משפטית שהוא מזויף. השפעתו נמשכת גם היום בתעמולה אנטי-ישראלית.
הפוגרום בקישינב
פוגרום מחריד ביהודי קישנב (1903) בעידוד מדיניותו האנטישמית של הצאר הרוסי. הפוגרום זיעזע את העולם היהודי, הניע את הרצל להציע את תוכנית אוגנדה ואת ז'בוטינסקי - להתגייס לפעילות ציונית. ביאליק, שנשלח לאסוף עדויות של ניצולים, כתב את הפואמה "בעיר ההריגה".
המליץ
העיתון העברי הראשון ברוסיה (1860). במשך יותר מ-40 שנה הפיץ את רעיון התחייה הלאומית ושימש במה ליצירה העברית ולמאמרים פולמוסיים שהיו על סדר היום היהודי והציוני באותה עת.
הטכניון - התחלה ושנים ראשונות
המוסד האקדמי הראשון בארץ ישראל בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, נוסד ביוזמת יהודי גרמניה (1912). הקמתו קשורה במאבק על שפת ההוראה ("מלחמת השפות"). שניים ממדעניו (הפרופסורים הרשקו וצ'חנובר) זכו בפרס נובל בכימיה (2004).
הטור השביעי
מדור שבועי שפרסם נתן אלתרמן בעיתון "דבר" - שירה עיתונאית שבאמצעותה הגיב על אירועי הזמן בארץ, בעם היהודי ובעולם במשך 24 שנים. "הטור השביעי" השפיע על דעת הקהל וההנהגה בארץ, עיצב את השיח הציבורי והפך את אלתרמן ל"מצפון הלאומי".
האוניברסיטה העברית - חזון ושנים ראשונות
האוניברסיטה הראשונה בישראל, שבהקמתה דנו כבר בקונגרס הציוני הראשון (1897). טקס הפתיחה על הר הצופים (1925) התקיים במעמד אנשי רוח ומנהיגים, ובהם הלורד בלפור. מייסדיה האמינו בייעודה כמרכז תרבותי ורוחני, מוקד משיכה לחוקרים יהודים מכל העולם ותרומה לתרבות האנושית.
דיוואן
מילה בערבית שפירושה - כינוס חומר בכתב, ובימי הביניים, לפני המצאת הדפוס, היו הדיוואנים קובצי שירה. לידינו הגיעו דיוואנים של גדולי המשוררים היהודים בספרד של ימי הביניים.
בנימין אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד
כונה "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". נענה לפניית המושבות הראשונות שנקלעו למשבר ולקח אותן תחת חסותו הכלכלית. למרות החיכוכים בין פקידיו לאנשי המושבות, הצילה פעילותו את מפעל ההתיישבות היהודית בשלביו הראשונים.
אחד העם
כינויו הספרותי של אשר צבי גינצברג (המאות 20-19), אבי "הציונות הרוחנית" שהאמין בהקמת "מרכז לאומי רוחני" בארץ ישראל ופעל רבות להפצת התרבות העברית. עלה לארץ כמה שנים לפני פטירתו.
אברהם אִבֵּן עזרא
יוצר רב-גוני – פייטן ומשורר, פרשן המקרא ודקדקן, מתמטיקאי ואיש מדע. פעל במאה ה-12 בספרד וברחבי אירופה. התפרסם בעיקר בזכות פרשנותו למקרא. נחשב לאחרון הפייטנים הגדולים של שירת הקודש.
אהרן דוד גורדון
אחת הדמויות הבולטות והוגה דעות מקורי בקרב אנשי העלייה השנייה. עלה ארצה מרוסיה כדי לממש במו ידיו וגופו את אמונתו, כי לעבודת האדמה בארץ יש ערך אנושי ולאומי בתהליך ההתחדשות של עם ישראל, כמו גם בזכותו על ארצו.
יהודה עמיחי
הבולט והחשוב במשוררי דור המדינה. שירתו עוסקת ביחיד ובקיומו היומיומי, ומציגה שינוי מהפכני בתכנים, בסגנון ובלשון;
מעוגנת בתרבות היהודית ובעברית לרבדיה ותורגמה לשפות רבות. זכה לפרסים רבים בארץ ובחו"ל, בהם פרס ישראל.