תוצאות

סידור תוצאות לפי

אפרים משה ליליין

צלם, צייר וגרפיקאי שנמנה עם מייסדי בצלאל. יצירתו מייצגת את "הלידה מחדש" של העם היהודי בארצו ואת שני תחומי יצירתו העיקריים: צילום וציור. גם בשנותיו בגרמניה המשיך לתאר ולצייר את נופי הארץ ודמויותיה על-פי צילומיו.

שאלות : הגות העת החדשה

שאלות מבגרויות בנושאים של חילון וזרמים ביהדות ושאלות בהתיחס להוגים: דקארט, שפינוזה, מנדלסון, ניטשה.

יצחק דב ברקוביץ

סופר ומתרגם עברי (המאות 19 - 20), חתנו של שלום עליכם שתירגם את יצירותיו לעברית. בארץ עסק בכתיבה, בעריכה ובעיבוד מחזותיו של שלום עליכם לעברית. חתן פרס ישראל לספרות (תשי"ח – 1958).

רחל ינאית בן צבי

על רחל ינאית בן צבי (1886-1979) שהייתה ממנהיגות תנועת העבודה, מחנכת וסופרת.

שעשועים ותענוגות

על ההווי בחיי היום יום של העיירה היהודית במזרח אירופה, בעיקר של ילדים ונוער. המאמר מוכיח שלא רק קדרות ואפלה שררו בחייהם, כפי שמקובל לחשוב, אלא גם שעשועים ותענוגות.

אבא קובנר

קורות חייו של אבא קובנר (1918-1987), מפקד מחתרת ופרטיזנים, ממייסדי תנועת ה'בריחה', משורר וסופר, פעיל בתחומי תרבות וציבור בישראל.

פרנץ קמני (1860-1944) Ferenc Kemény

סיפורו של פרנץ קמני, חבר הוועד האולימפי הראשון וחלוץ הספורט המקצועי בארץ הולדתו, הונגריה.

על "חכמי אודסה"

מאמר הסוקר את קהילת יהודי אודסה.

מאיר פרינשטיין

אתלט יהודי אמריקני בסוף המאה ה19 תחילת ה-20.

ישראל קסטנר

תאור חייו השנויים במחלוקת של ישראל קסטנר.

יהודה ליב (לאו) פינסקר (1891-1821)

לקט מידע על יהודה ליב (לאו) פינסקר, מתוך מאמרים שונים העוסקים בקווים בדמותו, פועלו, ראשית פעילותו למען אוטואמנציפציה, ודעתו בנושא מקום הטריטוריה וסוג המפעל היהודי.

יהודה שטינברג (1863-1908)

המידע בדף זה עוסק במשכיל ובסופר העברי יהודה שטינברג, שחי ופעל ברוסיה בתקופת התחייה. בדף זה - סיפור שכתב שטינברג ושמו "בשדות בית לחם".

יהודי מזרח אירופה מול יהודי מערב אירופה: מסורת מול קידמה

מראהו ואורחות חייו של היהודי מהמזרח עוררו סלידה בקרב האינטלקטואל הגרמני-יהודי הסנוב, ואילו האוניברסליות של האחרונים עוררו את חשדנותם של יהודי המזרח. מאמר על המתח בין יהודי מזרח אירופה ליהודי מערב אירופה במהלך המאה ה-19.

יוזף "צ'יבי" בראון 1901–1943

יוזף "צ'יבי" בראון הוא אחד מגיבורי הילדות המפורסמים של ילדי הונגריה, אולם כמעט אף אחד אינו יודע שמדובר באדם אמתי. כדורגלן שנדחק מן הפנתאון של ההיסטוריה ההונגרית.

חנוך לנערה ע"פ דרכה: על שילובן של בנות ב"חיידר" במזרח אירופה לפני מלחמת העו...

מה עשו הבנות כשהבנים שיננו ב-"חיידר" את הוויות אביי ורבה? המאמר עוקב אחר שילובן של הבנות במסגרת החדר במזרח אירופה, לאורך המאה ה-19 ועד למלחמת העולם הראשונה

הרכבת מגיעה לעיירה

מסילת הברזל וקטר הקיטור היו מן החידושים הבולטים של עידן "המהפכה התעשייתית" שהתחוללה באזור הצפוני המערבי של אירופה למן המחצית השנייה של המאה ה18.

הרב יהודה אלקלעי (1878-1789)

לקט מידע על הרב מתוך מאמרים שונים העוסקים בקווים בדמותו, פועלו, יחסו לתהליכים הפנים-יהודיים בתקופתו, יחסו לשפה וכדומה.

השארתי הכל מאחור 8

גלויה מתוך סדרת גלויות שיצר הצלם טל אדלר, המציגה פליטים ומהגרים החיים בישראל. על הגלויה מצולמות מאיה שטנריך ושרה סבליך, עולות חדשות מבלגרד.

השארתי הכל מאחור 5

גלויה מתוך סדרת גלויות שיצר הצלם טל אדלר, המציגה פליטים ומהגרים החיים בישראל. על הגלויה מצולמים מרקוס ובוג'אנה בלאם, עולים חדשים.

השארתי הכל מאחור 2

גלויה מתוך סדרת גלויות שיצר הצלם טל אדלר, המציגה פליטים ומהגרים החיים בישראל. על הגלויה מצולמת אליס דויטש, ניצולת שואה ילידת יוגוסלביה.

הלאומיות היהודית כלאומיות אתנית: התהוות הלאומיות היהודית

המאמר בוחן באיזו מידה תואמת התזה של אנטוני סמית על תנועות לאומיות את התהוות הלאומיות היהודית. לצורך כך הא מנתח את תפיסת העולם של האינטליגנציה היהודית שראתה באמנציפציה ובהשתלבות בחברת הרוב את הבסיס לתכניתה האידיאולוגית. במקביל נבחן התפקיד שהיה לרבנים 'מבשרי הציונות' ביצירת מסה משמעותית של תומכים.

החלוץ

על "החלוץ", ארגון עולמי של צעירים יהודים, שהכשירו את עצמם לעליה לארץ-ישראל, לעבודה ולהתישבות בה. קבוצה ראשונה התארגנה בשנת 1905 בעיר אודסה.

הזרמים ביהדות וזיקתם להלכה

התהוותם של זרמי היהדות באירופה קשורים בתגובה לתהליכי מודרניזציה וחילון שהחלו במאה ה18. עיקר ההבדלים בין הזרמים ניתן לראות ביחסם להלכה

דת ולאומיות ביהדות ברית המועצות: זהות לאומית ודתית - שלבים ומאפיינים

הסברים לתופעת החזרה בתשובה בברית המועצות, לאחר תקופת סטלין, והנטיה של החוזרים בתשובה ליהדות האורתודוכסית. במאמר תיאור התחומים השונים שבהם פעלו: פעילות סמיזדטית, פעילות סביב בית הכנסת, פתיחת ישיבות ועוד.

אלפרד ארטם נקש (1915-1983) - Alfred Nakache

שחיין יהודי אלג'יראי - צרפתי שהתחרה לפני ואחרי השואה למרות שהיה במחנה ריכוז במשך כשנה.

אימא רוסיה

"יהודי רוסיה חוו פוגרומים", "הוא עושה חלטורות", "תפסיק לעשות טָרָארָאם מכל עניין". השפעות השפה הרוסית על העברית.

איזידור "דורי" קירשנר (1885–1941)

מבין כוכבי הכדורגל היהודים שגדלו על גדות הדנובה, הן כשחקנים והן כמאמנים, סיפורו של דורי קירשנר הוא המסתורי ובוודאי אחד המרתקים ביותר.

אחד העם (אשר גינצברג)

לקט מידע על "אחד העם" (אשר גינצבורג) מתוך מאמרים שונים בנושאים: קווים לדמותו ופועלו, יחסו ליהודי מזרח ומערב אירופה, יחסו לנושא העליה לארץ ישראל מן הגולה, ויחסו לשאלה הערבית בארץ ישראל.

הטיול שלא הפך למסע

המאמר בוחן את המשמעות של המסע לפולין עבור בני נוער ישראליים, אל מול היעדים החינוכיים שהציב משרד החינוך. המחקר מסתמך בעיקר על ראיונות ובדיקה של יומן מסע.

הטוב והרע בחסידות (חלק 1): שתי הערות מקדימות

הרצאה מאת אריאל אביב בנושא הפרק החמישי של ספר הלימוד הטוב והרע בהגות היהודית, שעוסק בשאלת הרע בחסידות.

מפי העם / יצחק לייבוש פרץ

לסיפור "שלוש מתנות" מתוך הקובץ "מפי העם" אופי עממי ברובד הצורני-החיצוני, אולם המסרים שהסיפור מגולל מתקשרים עם השאלות הקיומיות של המודרנה – על הקשר בין המצוקה והאלימות של חיי יום יום לבין הערכים ה"נצחיים" עליהם מושתת הקיום היהודי.

איגרת המוסר / ר' ישראל ליפקין מסלנט

ר' ישראל ליפקין מסלנט יצר בספרו עולם שלם של חקירה פנימית ומוסר אישי גבוה.

מעבר לנהר / מיכה יוסף ברדיצ'בסקי

ברדיצ'בסקי השתמש בניסיונו הביוגרפי הטראומטי מגירושיו הכפויים, כדי לחשוף בסיפור את הקרע התרבותי העמוק שנפרץ בנפשם של המשכילים וברקמת הקיום היהודי בדורו.

כעלה נידף / דבורה בארון

ספרה של דבורה בארון שאולי לא היתה הראשונה אבל בוודאי זו שזכתה להיכנס לקאנון של הספרות היהדות המתחדשת.

מכתבים על היהדות הישנה והחדשה / שמעון דובנוב

בשנים 1897–1907 פרסם ההיסטוריון, העיתונאי והפובליציסט שמעון דובנוב, סדרת מאמרים בשם "מכתבים על היהדות הישנה והחדשה" ובה ניסח את התשתית ההיסטורית והתאורטית של המחשבה האוטונומיסטית בגולה.

תחיית ישראל על אדמות ארץ אבותיו / משה ליב ליליינבלום

במאמרו "על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו" (1881) ניסח ליליינבלום את עיקרי הבעיה היהודית בעולם המודרני כבעיה לאומית ושרטט את הנתיב לפתרון הבעיה – התיישבות מחודשת של היהודים בארץ ישראל.

עת לטעת / פרץ סמולנסקין

בסדרה של מאמרים שפורסמו בשם "עת לטעת" בשנות ה-70 של המאה ה-19, יצא סמולנסקין חוצץ נגד מנהיג ההשכלה הבלתי מעורער משה מנדלסון שראה ביהדות בראש ובראשונה מסגרת דתית. דווקא בדעותיו של מנדלסון וממשיכי דרכו זיהה סמולנסקין סכנה של ניוון ודלדול של הרוח הלאומית.

מבחר / שאול טשרניחובסקי

באחרונה הציעו חברי הכנסת מוחמד ברכה ואברהם בורג להחליף את ההמנון של מדינת ישראל בשיר "אני מאמין", הידוע יותר בשמו "שחקי שחקי" (על פי שתי שורותיו הראשונות). את השיר כתב טשרניחובסקי בגיל 17, והוא הולחן (אף שנכתב בהברה אשכנזית דווקא ולכאורה אינו מותאם לאוזן של ימינו), והוא היה לפזמון פופולרי. השיר מדבר על אמונתו הנצחית של טשרניחובסקי ברוח האדם ובגדולתה, אף שהיא נחשבת נאיבית ומעוררת צחוק בקרב נמענת השיר, הצוחקת לו: שחקי שחקי.

שולחן ערוך והרמ"א / ר' יוסף קארו

החיבור שולחן ערוך הוא מקבץ חוקים הערוכים לפי נושאים ועוסקים בכל הרבדים של הקיום האנושי. שולחן ערוך הוא נדבך יסודי שעליו נשען עולם ההלכה היהודי.

ספר הקבצנים / מנדלי מוכר ספרים

"ספר הקבצנים" הוא הרומן הגדול והמורכב של מנדלי מוכר ספרים (ש"י אברמוביץ') שפתח עידן חדש בתולדות הספרות העברית החדשה.

שבחי הבעש"ט

קובץ סיפורי הצדיקים הראשון בחסידות, פורסם ב-1814. מאז הוא חזר ונדפס בעשרות מהדורות ברחבי העולם. הדפסתו פילסה דרך לזרם עשיר של ספרות שבחים חסידית הממשיכה להתפרסם ולהיקרא עד היום.

התקווה / נפתלי הרץ אימבר

ההימנון של המדינה לא נכתב כהמנון ועבר שינויים כבר מראשית כתיבתו.

לא זה הדרך! / אחד העם

במאמרו "לא זה הדרך" (1889) ניסח אחד העם את הנחות היסוד של זרם הציונות הרוחנית

אוטואמנציפציה / יהודה ליב פינסקר

החיבור שהתחיל את הכל - השינוי בעקבות הפרעות ביהודים הביא לכתיבה של מצע להקמת מדינה ליהודים.

בעיר ההרגה / חיים נחמן ביאליק

הפואמה של חיים נחמן ביאליק, "בעיר ההרגה" (1903) הייתה קו פרשת מים בהיסטוריה של הספרות העברית ושל התנועה הציונית.

הָקִיצָה עַמִּי / יהודה ליב גורדון

השיר הביע אמונה אופטימית, שאפיינה את השקפת העולם המשכילית, שיינתנו ליהודים זכויות ושוויון במדינות אירופה וברוסיה. מצב פוליטי זה חייב את היהודים, לדעת גורדון, לשנות את אורח חייהם.

טביה החולב / שלום עליכם

הסיפור על היהודי הפשוט שמתמודד עם השינויים של העיירה - ההשכלה, ההגירה לאמריקה והכל תוך חיים בלחץ מהגויים ומהעיירה.

אהבת ציון / אברהם מאפו

אברהם מאפו הסופר העברי הראשון מתאר בספרו עלילה מקראית וחולם על ארץ ישראל מליטא.

העוורת / יעקב שטיינברג

סיפוריו של יעקב שטיינברג הם סיפורים של משורר. על פניו הם סיפורים ראליסטיים המתארים עלילה, אבל עיקר כוחם וייחודם בשפה ובסגנון ובאופן שהם מעצבים תחושות, רגשות, מערכות יחסים ומצבים אנושיים. אלה נבנים באמצעות מגוון היסטים, בעיקר אל המרחב והנוף.

נפש החיים / ר' חיים מוולוז'ין

ספרו המחשבתי של ראש הישיבה מוולוזין - ר' חיים.

משנה ברורה / ר' ישראל מאיר הכהן מראדין

פרשנות על החלק הראשון של השולחן ערוך שנכתב במאה ה-19

שלמה גורן

הרב הצבאי הראשי הראשון שהקים את הרבנות הצבאית בצה"ל.

ש"י עגנון

מגדולי הסופרים בישראל, זוכה פרס נובל לספרות (1966). ביצירותיו (המאה ה-20) תיאר את יהדות גליציה הנכחדת, את עולמם של יהודי גרמניה ואת היישוב היהודי והחלוצי בארץ. לשונו הייחודית שואבת מנכסי הרוח היהודיים לדורותיהם, וסגנונו נותן ביטוי שלם למהות היהודית.

שאול טשרניחובסקי

רופא במקצועו שהתפרסם כמשורר, סופר ומתרגם עברי, יליד רוסיה ומגדולי היוצרים של דור התחייה. לאחר עלייתו ארצה היה רופא בבתי ספר ועסק גם בכתיבה ובעריכה. זכה לפרסים על מפעלו הספרותי, ובכלל זה (ב-1942) על תרגומיו מיוונית, פרס שלימים נקרא על שמו.

צבי גרץ

חוקר יהדות (המאה ה-19) שייסד את ההיסטוריוגרפיה היהודית החדשה. מפעלו המחקרי הגדול, "דברי ימי ישראל", נחשב עד היום להישג בעל ערך והשפעה בחקר תולדות עם ישראל.

פרנץ קפקא

סופר יהודי יליד פראג, ואחד הסופרים המשפיעים ביותר במאה ה- 20. יצירותיו עוסקות במצבו של האדם, מאופיינות באווירה קודרת ("קפקאית") ובתחושה של היעדר מוצא. מרביתן נותרו לא גמורות, פורסמו לאחר מותו ותורגמו לאינספור שפות.

צבי הירש קלישר

רב אורתודוקסי (פולין, המאה ה-19) שנמנה עם מבשרי הציונות. יצא נגד העמדה המסורתית של ציפייה לגאולה, וקרא לחידוש העלייה לארץ ולהתיישבות בה. היה חריג בדורו אך שימש בהמשך מקור השראה למפעל הציוני ולציונות הדתית.

עמידה בשואה, בריחה והסתתרות, התנגדות פעילה

ההתנגדות של היהודים בתקופת השואה הייתה מעוגנת בעיקרון המסורתי של קדושת החיים תוך שמירה על צלם אדם, עזרה הדדית ועמידה רוחנית הירואית - לצד הסתתרות וניסיונות למרוד.

ספר הקבצנים

הרומן "המעניין והמורכב ביותר" שכתב מנדלי מוכר ספרים (ש"י אברמוביץ), תחילה ביידיש ולאחר מכן בעיבוד לעברית. גיבור הרומן ואהובתו הם שני בעלי מומים, ומסביבם – גלריה של טיפוסים מהווי העיירה היהודית ברוסיה.

מרד גטו ורשה

המרד שהתרחש בגטו ורשה שבפולין באביב של שנת 1943. מאות יהודים התארגנו ללחימה ובמשך חודש ימים פעלו כנגד הכוחות הגרמניים שנכנסו לחסל את הגטו ולשלח את יושביו להשמדה. לאחר חודש של לחימה עזה שבה נפלו או נתפסו רוב הלוחמים דוכא המרד והגטו חוסל.

מרדכי זאב פיארברג

סופר עברי במאה ה-19 שלמרות מותו בגיל צעיר סיפוריו זכו לפרסום עוד בחייו.

מלבי"ם

רב ופרשן מקרא שחי ופעל במזרח אירופה (המאה ה-19). כתב פירוש לתנ"ך (פרט לספרי איכה וקהלת). פירושו לפרקים ההלכתיים בתורה נסמכים על מדרשי ההלכה של חז"ל.

מבשרי הציונות

שלושה אישים – שני רבנים (אלקלעי, קלישר) וסוציאליסט (הס) שפעלו באירופה (המאה ה- 19). המשותף לשלושתם – חזון התחייה הלאומית, שהיה חריג למקומם ולזמנם ולא הגיע לכלל מימוש. אך פעילותם וכתביהם הובילו לראשית ההתארגנות הציונית.

ישעיהו ליבוביץ

מדען ואיש רוח, הוגה דעות מרכזי בישראל במאה ה-20. הגותו מורכבת ורצופה בפרדוקסים. ביקורתו הבוטה על צה"ל ועל המדינה עוררה זעם בציבוריות הישראלית והניעה אותו לוותר על פרס ישראל (1992).

יוסף טרומפלדור

פעיל ציוני, לוחם אמיץ וגיבור לאומי (המאות 19 – 20), שנחלץ לעזרת מתיישבי הגליל ונהרג על הגנת תל חי. מילותיו האחרונות היו לסיסמתם של מגיני היישוב העברי בימי המנדט הבריטי.

י"ל גורדון

המשורר העברי הגדול בתקופת ההשכלה. כתב פואמות מקראיות, היסטוריות ואקטואליות לצד משלים וחידות מחורזים ותרגומי מופת. לא הצטרף להתעוררות הציונית, אך פעל לתחיית השפה העברית.

זאב רבן

אומן רב תחומי, שהצטרף בשנת 1912 לבצלאל כראש המחלקה לאומנות הנחושת. רבן מייצג יותר מכל אומן אחר את סגנון בצלאל בכל תחומי האומנות הפלסטית – ובהם ציור, גרפיקה ואומנות שימושית – והיה "המעצב המרכזי" של ארץ ישראל בתחילת המאה ה-20.

חיים ויצמן

הנשיא הראשון של מדינת ישראל, מנהיג התנועה הציונית ומדען דגול שפעל באנגליה. זכה ליוקרה על תגליתו המדעית ותרומתו למלחמה בנאצים. הצהרת בלפור הייתה הישג אישי שלו – והישג ראשון של התנועה הציונית.

מארק שאגאל

צייר ואומן רב תחומי, מגדולי האומנים במאה ה-20 והאומן היהודי המפורסם ביותר. ילדותו בעיירה שברוסיה, סיפורי התנ"ך ואהבה - הם נושאים מרכזיים ביצירותיו, המקשטות מבני ציבור ברחבי העולם ובישראל (ובהם משכן הכנסת).

שלום עליכם

כינויו הספרותי של שלום רבינוביץ (המאות 19 – 20), מחשובי הסופרים ההומוריסטיים המודרניים. כתב בעיקר ביידיש עבור המוני היהודים במזרח אירופה. יצירתו מתארת באירוניה אך בחמלה אוהדת את העיירה היהודית. אחת מיצירותיו עוּבְּדָה למחזמר ולסרט - "כנר על הגג".

דב בער ממזריץ' – המגיד ממזריץ'

מתלמידי הבעל שם טוב שהפך להיות יורשו ומי ששינה את החסידות מקהילה של יחידים לעדה סביב הצדיק.

אנה טיכו

ציירת שחיה ופעלה בירושלים (המאה ה-20), כלת פרס ישראל לאומנות (1980). הרבתה לצייר את נופי העיר ודמויותיה ברישומים ובצבע. בית אנה טיכו במרכז ירושלים היה מרכז חברתי ותרבותי ומשמש היום גלריה לתצוגת קבע ולתערוכות.

דוד בן-גוריון

ראש הממשלה הראשון ושר הביטחון. באומץ ובכושר מנהיגות הביא להכרזה על הקמת המדינה, הוביל אותה לניצחון במלחמת העצמאות ולקליטה המונית של עולים. עיצב את דמות המדינה בראשיתה והגשים את חזון יישוב הנגב בקיבוץ שדה בוקר.

זהות יהודית ואמונה בשואה

המדיניות הנאצית גרמה למשבר זהות בקרב יהודי אירופה. רבים באו לכלל ייאוש, אך רבים אחרים חזרו לזהותם היהודית. עוצמתה של האמונה היהודית באה לביטוי גם במחנות, ורבים עשו את דרכם לתאי הגזים בשירת "אני מאמין".

זלדה המשוררת (מישקובסקי)

צאצאית לאדמו"רי חב"ד, מורה נערצת שכתבה שירים וזכתה לימים לפרסום ולפרסים (פרס ברנר, פרס ביאליק). שיריה מעוגנים במסורת היהודית ועוסקים בבעיות הקיום והחידלון. שירהּ, "לכל איש יש שֵם", שולב בטקסים הממלכתיים של יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וכותרתו הייתה לשמו של מפעל ההנצחה של "יד ושם".

הפתרון הסופי

תוכנית שגיבשו הנאצים (1942) ל"פתרון הסופי" לכלל יהודי אירופה, ולאחריה החלה ההשמדה השיטתית של היהודים במחנות המוות בפולין באמצעות תאי גזים ומשרפות. לפי נתונים של הנאצים, על סוף 1942 הושמדו כך 4 מיליון יהודים.

השואה

אסון חסר תקדים בהיסטוריה היהודית והאנושית שתוכנן ובוצע בידי גרמניה הנאצית (1933 – 1945) תוך גיוס כל האמצעים והישגי הטכניקה למען "טיהור העולם" מיהודים. בשואה נרצחו כ-6 מיליון יהודים (ובהם 1.5 מיליון ילדים), ויהדות אירופה נחרבה.

בוריס שץ

אבי האומנות הישראלית, אומן ויוצר, איש חזון וציוני נלהב. ייסד בירושלים את "בצלאל" ואת המוזיאון הראשון לאומנות יהודית. האמין בתפקידה של האומנות בתחייה הלאומית ויצר סגנון ארץ-ישראלי ששילב עבר והווה, מזרח ומערב.

אברהם יצחק הכהן קוק

איש רוח וחזון ומנהיג הציונות הדתית במאה ה- 20. בהגותו ובפעילותו התמודד עם המורכבות והסתירות של הקיום היהודי בעידן המודרני של השכלה וציונות.

יצחק יעקב ריינס

רב ואיש חזון ציוני שחולל מהפיכה ביהדות האורתודוקסית: ייסד את מפלגת המזרחי (1902) כחלק מן התנועה הציונית והקים ישיבה מודרנית ששילבה השכלה כללית. לא נרתע מהתנגדות הרבנים בני דורו ונמנה עם תומכיו של הרצל.

מנדלי מוכר ספרים

הסופר ש"י אברמוביץ (רוסיה, המאות 19 - 20), שכתב בעברית וביידיש, ובשתיהן יצר נוסח אומנותי מיוחד, שהשפיע על דור של סופרים, ובהם ביאליק ועגנון. נחשב לאבי הספרות העברית.

הטלאי הצהוב

אות הקלון שהיהודים הצטוו להצמיד לבגדם בתקופת השלטון הנאצי בכל שטחי הרייך השלישי במרכז אירופה ובמזרחה: פיסת בד צהובה בצורת מגן דוד ועליו המילה "יהודי" (Jude) בשחור.

ארתור שיק

צייר, גרפיקאי, קריקטוריסט ומאייר. ביצירותיו החשובות – מגילת העצמאות של מדינת ישראל והכרזת העצמאות של ארצות הברית.

ראש השנה שֶׁלָּךְ

על השיר "ראש השנה שֶׁלָּךְ" שכתבה צרויה להב והלחין שלמה ארצי.

הליכה לקיסריה

על השיר "הליכה לקיסריה" שכתבה חנה סנש והלחין דוד זהבי.

אגדת הגולם מפראג

אגדה על הגולם שיצר המהר"ל מפראג כדי להציל את היהודים מעלילות הדם. לפי האגדה, יצר המהר"ל בעזרת צירופי אותיות גולם מעפר בדמות אדם והפעילו באמצעות קלף שהניח תחת לשונו ועליו שם ה'.

הקונגרסים הציוניים

המסגרת הכלל-יהודית שהקים הרצל בקונגרס העולמי הציוני הראשון בבאזל (תרנ"ז – 1897) כ"אבן פינה" למדינת היהודים. מאז חלו שינויים במבנה, בתפקידים ובהתכנסויות של הקונגרסים הציוניים, ובימינו הקונגרס מתקיים אחת לארבע שנים בירושלים.

"הצפירה"

העיתון העברי הראשון בפולין, שהחל כשבועון (1862) ועסק בפוליטיקה ובחדשות מדע לצד ידיעות על קהילות היהודים. משנת 1900 היה לביטאונה של ההתעוררות הציונית, פירסם מפרי עטם של סופרי התחייה ומשורריה, וזכה לאלפי מנויים.

המגיד

העיתון העברי הראשון (1856 – 1903). יצא לאור בפרוסיה (גרמניה) והיה ביטאונה של היהדות הדתית המתונה. רוב קוראיו היו יהודי רוסיה. תמך ביישוב הארץ, בהרצל ובתנועה הציונית.

השואה והקמת המדינה

בתודעה ההיסטורית ובלוח השנה, סמוכים שני האירועים המכריעים בתולדות עם ישראל במאה ה-20: השואה והקמת המדינה, ומכאן הצירוף "שואה ותקומה". אך ההיסטוריונים חלוקים בשאלה, אם יש אכן קשר נסיבתי בין שני האירועים.

אליעזר בן יהודה

מחולל החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, ממחדשי השפה העברית ומחבר מילון בן יהודה.

פראג

על השיר "פראג" מאת שלום חנוך.

זאב ז'בוטינסקי

מנהיג ציוני ומייסד התנועה הרביזיוניסטית, סופר ומשורר, עיתונאי ומתרגם ונואם מלהיב. תמך בציונות המדינית של הרצל אך התנגד לדרך פעולתה, שהייתה מתונה לטעמו. עמדותיו החברתיות הושפעו מחוקי המקרא, שראה בהם שיטה לבנייה חברתית מחדש.

אפר ואבק

על השיר "אפר ואבק" שכתב יעקב גלעד והלחין יהודה פוליקר.

שמעון דובנוב

מגדולי ההיסטוריונים היהודים (רוסיה, מאה 20-19), שמפעל חייו היה מחקרו ההיסטורי המקיף – "דברי ימי עם עולם". האמין כי היהודים הם עַם "שֶׁכָּל העולם מקומו" וביקש לחזק את האופי הרוחני והתרבותי של קהילות היהודים באשר הן. נרצח בשואה בגיל 81.

רחל המשוררת (בלובשטיין)

אחת המשוררות המשפיעות במאה ה-20. מנעוריה כתבה שירה ברוסית, ורק לאחר שעלתה ארצה (1909) החלה לכתוב שירים בעברית, שהתפרסמו בעיתון "דבר". שיריה ספוגים בנופי הארץ ובסיפורי התנ"ך. למדה חקלאות והצטרפה לקבוצת דגניה, אך נאלצה לעזוב בגלל מחלת השחפת. נפטרה בתל אביב ערירית ובודדה. רבים משיריה הולחנו והיו לחלק מן התרבות הישראלית של ימינו.

צאינה וראינה

חיבור שכלל מקורות יהודים רבים מסודרים על פי פרשות השבוע. הספר נכתב ביידיש על מנת שגם מיש אינם יודעים עברית ברמה טובה יוכלו לקראו.

פנחס שדה

משורר וסופר, מתרגם ועורך (המאה ה-20), שהחל לכתוב שירה אך עבר לפרוזה. ספרו הראשון האוטוביוגרפי - "החיים כמשל" - עסק בבדידות האדם מול אלוהים והאינסוף. כינס וערך ספרים בנושאי חסידות ויהדות. כתיבתו הייתה חריגה בספרות הישראלית החילונית.

לאה גולדברג

משוררת ומתרגמת, סופרת ילדים מן האהובות בישראל. גדלה בליטא, וכבר בילדותה כתבה שירים בעברית. בארץ הצטרפה למערכת העיתון "דבר" ולאחר מכן לחוג לספרות באוניברסיטה העברית. עשרות רבות משיריה הולחנו והיו לחלק מן היצירה המוזיקלית בארץ. כלת פרס ישראל לספרות (1970).

חיים הזז

סופר יליד אוקראינה (המאה ה-20), שהשכיל לתאר עולמות שונים זה מזה – יהודי מזרח אירופה לצד יהודי תימן, שאותם פגש בירושלים אחרי שעלה לארץ. את עיקר כתיבתו כאן הקדיש לתיאור חייהם ("היושבת בגנים", "יעיש"). חתן פרס ישראל לספרות (1953).

דבורה בָּארוֹן (בָּרוֹן)

סופרת עברית ילידת רוסיה (מאות 20-19), פרסמה עשרות סיפורים לפני עלייתה לארץ. סיפוריה מתארים את המציאות היהודית (בעיקר בבלארוס) ואת גורלם של החלשים והמקופחים. זכתה בפרסים ספרותיים ובהם פרס ביאליק ופרס ברנר.

אורי צבי גרינברג

שירתו היא תוצר של האימה, המאבק והסבל של תקופתו, ובכלל זה השואה. נתן ביטוי ייחודי לעולמו של האדם הסובל והנאבק גם בתוכן שירתו וגם במאפייניה הצורניים. זכה בין השאר בפרס ביאליק ובפרס ישראל לשירה.

אברהם שלונסקי

משורר, עורך ספרותי ומתרגם יליד רוסיה (המאה ה-20). דמות מרכזית בשירה העברית המתחדשת בארץ ישראל. כתב גם לילדים ("עוץ לי גוץ לי"). יצר חידושי לשון ושילב את שפת הדיבור בלשון הפרוזה. חתן פרס ישראל לספרות (1967).

אברהם מאפו

סופר ומחנך מליטא (המאה ה-19), ממבשרי התחייה העברית. מחבר הרומן העברי הראשון, "אהבת ציון", שהבליט את הניגוד בין עליבות חיי היהודים באירופה ובין תקופת הזוהר של עם ישראל בארצו (בימי הבית הראשון) והשפיע על התעוררות התודעה הלאומית היהודית.

תחום המושב

צו שקבעה הצארית הרוסית בשנת 1791 המגביל את איזורי המחיה של היהודים.

שניאור זלמן מלאדי

מייסד חסידות חב"ד ומחברו של ספר התניא (המאות 18 – 19). תלמיד חכם, הוגה דעות מקורי ובעל כישורים ארגוניים, שהקים מערך שליחים ייחודי לחב"ד והשכיל להפיץ את בשורתו בציבור הרחב.

צוואת ריב"ש

ספר שהוצג כצוואתו של הבעל שם טוב, אך נכתב בידי אחד מתלמידיו. הספר תואם בתכניו - אך לא בלשונו ובסגנונו - את תורתו של הבעש"ט.

פרשנות המקרא בימי הביניים

פרשנות שנכתבה במרכזים היהודיים של התקופה. מעוגנת בפרשנות חז"ל, אך בהשפעת הזמן והמקום כללה גם פרשנות לשונית ופשט וגם פרשנות פילוסופית וקבלית – ומענה לאתגרים של הפרשנות הנוצרית לתנ"ך.

מנחם מנדל מקוצק

ממעצבי החסידות בפולין במאה ה-19. שימש כאדמו"ר בקוצק והנהיג חבורה אינטלקטואלית של תלמידים חסידים - שחיו חיי לימוד, עבודה ושיתופיות באווירה נוקשה ומחמירה.

לוי יצחק מברדיצ'ב

ממנהיגי התנועה החסידית בעיר ברדיצ'ב באוקראינה (המאות 19-18). היה רב, פוסק ומנהיג חסידי, פעל למען כלל היהודים וזכה לכינוי "סניגורם של ישראל".

ישראל מאיר הכהן מראדין - "החפץ חיים"

מגדולי הפוסקים במאות 19 – 20 במזרח אירופה. סירב לקבל מינוי רשמי, אך נחשב למנהיג הדור. עסק רבות בענייני מוסר והקדיש לנושא את אחד מספריו - "חפץ חיים" - שהעניק לו את כינויו.

פרץ סמולנסקין

משכיל יהודי, סופר ועורך כתבי עת ברוסיה של המאה ה - 19

ספר התניא

ספר היסוד של חסידות חב"ד שכתב (בעברית) מייסדה, ר' שניאור זלמן מלאדי. הספר מציג את תפיסתו ואת חידושו: הגדרת המושג "בינוני" לא כשלב ביניים אלא כשיא, והצגת שיטות ודרכים להגיע לדרגה זו.

סיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב

סיפורים שסיפר בעל פה (וביידיש) ר' נחמן בשנותיו האחרונות והועלו על הכתב (בעברית) בידי תלמידו וסופרו, ר' נתן שטרנהרץ. הסיפור האחרון - "מעשה בשבעה קבצנים" - נחשב לפסגת יצירתו.

נתן אלתרמן

מחלוצי השירה העברית במאה ה-20 ומן הבולטים במשוררים המודרניים בישראל. מחזאי, פיזמונאי ומתרגם, ובעל "הטור השביעי" בעיתונות במשך כרבע מאה. חתן פרס ישראל לשירה (1968).

נפש החיים

ספרו של ר' חיים מוולוז'ין, שהציג מסכת רעיונית מקיפה תוך הדגשת לימוד התורה כערך מרכזי; וזאת בתגובה לגישתה של תנועת החסידות, שדחקה את ערך הלמדנות והדגישה את הדבקות הדתית.

נחמן מברסלב

נינו של הבעש"ט ומייסד חסידות ברסלב. נפטר בגיל צעיר, וחסידיו נשארו נאמנים לאישיותו ולא מינו לו יורש - עד ימינו. דרשותיו וסיפוריו הועלו על הכתב בידי תלמידו. במדינת ישראל גדלה השפעתו, והיא אבן שואבת לחוזרים בתשובה.

נועם אלימלך

ספרו של ר' אלימלך מליזנסק, מנהיג חסידי גליציה. עיקר חידושו של הספר בדרשות המתייחסות לפרשות השבוע ועוסקות באחריותו של המנהיג החסידי לחסידיו ובתפקידו כמתווך בין האל לאדם.

יוסף חיים ברנר

סופר ומתרגם, עורך ומוציא לאור. הצטרף בצעירותו לתנועת הפועלים, ובשנות העשרה לחייו החל בכתיבה. השפיע על הספרות העברית בארץ ופעל לקידומה. נודע כ"סופר ההלקאה העצמית המוסרית", שחי חיי צניעות וסיגוף. נרצח בפרעות תרפ"א-1921.

יאנוש קורצ'אק

רופא, מחנך וסופר ילדים, שניהל את בית היתומים היהודי בוורשה והיה כמו אבא לחניכיו. פיתח גישה חינוכית חדשנית שהתמקדה בילד ובזכויותיו, כולל הזכות להתלונן על מורים ועל חברים. בקיץ 1942 צעד בראש 200 חניכיו היתומים בדרכם האחרונה למחנה המוות בטרבלינקה.

אברהם יהושע השל

רב ואיש הגות, שפעל רוב חייו בארה"ב (המאה ה-20). עסק ביחסי הגומלין שבין האל לאדם, במרכזיותו של המוסר ביהדות, בערכים של צדק חברתי ותיקון עולם ובהידברות בין-דתית.

תנועת הרפורמה

תנועה ששינתה את פני היהדות מאז המאה ה-18. השפעותיה ניכרות היום בכלל תנועות היהודיות בין בהסכמה איתה ובין במאבק כנגדה.

תנועת החסידות

תנועת החסידות התנועה ששינתה את היהדות במאות ה 18-19. תנועה זו פיתחה והוסיפה ליהדות היבטים שונים שקשורים בתפילה ובדרך להגיע להתקרבות אל האל. החסידות הדגישה את החוויה הדתית ואת הדבקות באלוהים יותר מאשר את הלמדנות והדקדקנות במצוות.

מנחם אוסישקין

מראשוני "חיבת ציון", תומך נלהב של הרצל, שעסק כל חייו בפעילות ציונית ובהתיישבות יהודית בארץ ישראל. גייס כספים לרכישת אדמות בארץ ועמד בראש "הקרן הקיימת לישראל". פעל גם לתחיית השפה העברית ולהקמת האוניברסיטה העברית בירושלים.

ליקוטי מוהר"ן

ליקוטי דרשות של ר' נחמן מברסלב, שנאמרו במקור ביידיש בבית הכנסת בשבתות ובחגים, תורגמו בצאת השבת (או החג) לעברית ונערכו בידי תלמידו וסופרו, ר' נתן שטרנהרץ.

יצחק בשביס-זינגר

סופר יידיש נולד בפולין היגר לארה"ב וזכה שם בפרס נובל לספרות על סיפוריו.

י"ל פינסקר

רופא ומשכיל יהודי, ממנהיגי תנועת "חיבת ציון" ברוסיה. תחילה פעל לשוויון זכויות ליהודי רוסיה, אך הפּרעות בהם (סוף המאה ה-19) גרמו לשינוי בעמדותיו, והוא פעל להתעוררות יהודית לאומית, שאותה ניסח בספרו "אוטואמנציפציה!".

י"ל (יצחק לייבוש) פרץ

סופר מתקופת ההשכלה בפולין של המאות ה 20-19

חסידות חב"ד - חכמה, בינה, דעת

חיים נחמן ביאליק

המשורר הלאומי, שיצירתו, בשירה, בפרוזה ובמסה, תרמה לתחייה הלאומית של עם ישראל, שפתו ותרבותו. עורך ומו"ל שפעל לשימור אוצרות הרוח של עם ישראל ולחידוש התרבות העברית: ייסד את "עונג שבת" ופעל להקמתם של תיאטרון עברי, אופרה, מוזיאון תל אביב ועוד.

חסידות ברסלב

קהילה חסידית שנוסדה בסוף המאה ה-18 וממשיכה עד לימינו.

השילוח

ירחון שייסד אחד העם ברוסיה (1896), כבמה לציונות הרוחנית שנאבקה בציונית המדינית. הירחון עודד את היצירה היהודית בעברית
ועבר לירושלים עם עלייתו ארצה של עורכו השני, פרופ' קלוזנר.

הפרוטוקלים של זקני ציון

המסמך האנטישמי הידוע ביותר (ראשית המאה ה-20), המציג כביכול דוחות המעידים על קשר יהודי כלל עולמי נגד העמים הנוצריים. תורגם לשפות רבות והתקבל כאמיתי בחוגים רבים, גם לאחר פסיקה משפטית שהוא מזויף. השפעתו נמשכת גם היום בתעמולה אנטי-ישראלית.

הפוגרום בקישינב

פוגרום מחריד ביהודי קישנב (1903) בעידוד מדיניותו האנטישמית של הצאר הרוסי. הפוגרום זיעזע את העולם היהודי, הניע את הרצל להציע את תוכנית אוגנדה ואת ז'בוטינסקי - להתגייס לפעילות ציונית. ביאליק, שנשלח לאסוף עדויות של ניצולים, כתב את הפואמה "בעיר ההריגה".

המליץ

העיתון העברי הראשון ברוסיה (1860). במשך יותר מ-40 שנה הפיץ את רעיון התחייה הלאומית ושימש במה ליצירה העברית ולמאמרים פולמוסיים שהיו על סדר היום היהודי והציוני באותה עת.

דב בֵּר בורוכוב

התיאורטיקן הראשון של הציונות הסוציאליסטית, עורך, פובליציסט ומנהיג תנועת הפועלים היהודית (פועלי ציון) ברוסיה. פעל לשילוב הלאומיות היהודית עם עקרונות סוציאליסטיים. דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי נמנו עם ממשיכי דרכו.

ביל"ו - בית יעקב לכו ונלכה

אגודה שנוסדה ברוסיה (1882) בעקבות הפרעות ביהודים, והחלה לגבש תוכנית לאומית חדשה ונועזת : "לברוא לעם היהודי מרכז מדיני" - ולהחיות את השפה העברית.

אחד העם

כינויו הספרותי של אשר צבי גינצברג (המאות 20-19), אבי "הציונות הרוחנית" שהאמין בהקמת "מרכז לאומי רוחני" בארץ ישראל ופעל רבות להפצת התרבות העברית. עלה לארץ כמה שנים לפני פטירתו.

אהרן דוד גורדון

אחת הדמויות הבולטות והוגה דעות מקורי בקרב אנשי העלייה השנייה. עלה ארצה מרוסיה כדי לממש במו ידיו וגופו את אמונתו, כי לעבודת האדמה בארץ יש ערך אנושי ולאומי בתהליך ההתחדשות של עם ישראל, כמו גם בזכותו על ארצו.

הבעש"ט - הבעל שם טוב

מייסד תנועת החסידות (אוקראינה, המאה ה-18), "בעל שם" ואישיות דתית כריזמטית, שהציג דגם חדש של מנהיג – "הצדיק" החסידי. את עיקרי תורתו העביר בעל-פה לתלמידיו, והם היו ליסודותיה של תנועת החסידות.

ברל כצנלסון

מנהיג תנועת העבודה הציונית ודמות מרכזית בהנהגת היישוב לפני קום המדינה. לא שימש בתפקיד רשמי כלשהו (פרט להיותו עורך ראשי של עיתון "דבר"). נמנה עם מייסדי ההסתדרות הכללית וקופת החולים. האמין בחידוש ההתיישבות והריבונות בארץ בהשראת ערכי היהדות.

נחום סוקולוב

סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני (מאות 20-19). כיהן כנשיא ההסתדרות הציונית ופעל להשגת תמיכת ממשלת צרפת בהצהרת בלפור. היה המתרגם הראשון של ספרו של הרצל - "אלט-נוי לנד".

אחד העם - שבת וציונות

כבר בראשית ימיה של התנועה הציונית, היו דיונים על חשיבותה של השבת לעם ישראל, ובמיוחד לאותם אנשים מודרניים וציונים - שלא היו דתיים. אחד העם לא היה אדם דתי, אך הוא ראה בשבת ערך היסטורי ולאומי חשוב ביותר, והתנגד לכל ניסיון לבטל את השבת או להמעיט בחשיבותה. ועל כך כתב במאמרו - "שבת וציונות".

אורי צבי גרינברג

ביוגרפית חייו של אורי צבי גרינברג

אהרן דוד גורדון

אחת הדמויות הבולטות והוגה דעות מקורי מאנשי העלייה השנייה. עלה ארצה בגיל מבוגר יחסית כדי להיות עובד אדמה, מתוך אמונה בחשיבותו של ערך העבודה בתהליך ההתחדשות של עם ישראל ובזכותו של העם על ארצו.

אברהם (יאיר) שטרן

לוחם מחתרת, חבר ארגון האצ"ל, ומייסד ארגון הלח"י - לוחמי חרות ישראל. שטרן ראה בבריטים את האויב העיקרי של היהודים וקרא למאבק מזוין בבריטים.

א יידישע מאמא - השפעות היידיש על העברית

ההשפעה של השפה היידיש על העברית המודרנית

רנ"ק - ר' נחמן קרוכמל

הוגה דעות ומשכיל בן המאות ה-18-17 בגלציה

חיים נחמן ביאליק

על חיים נחמן ביאליק (1873-1934) שהיה גדול המשוררים העברים בזמן המודרני, כותב מסות, מחבר סיפורים, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית.

חנה רחל ורברמאכר – הבתולה מלודמיר

מנהיגה דתית, מעין רבי או אדמו"ר, שפעלה באופן חריג לאישה (במאה ה-19) - תחילה בעיר הולדתה ואחר כך בירושלים. נשים דתיות פמיניסטיות רואות בה דמות מופלאה ומעוררת השראה.

הצדיק בחסידות

משמעותה של הדמות המובילה את הקהילה בתנועת החסידות

הסופות בנגב

כינוי לפוגרומים שנערכו ב 1881 - 1882 ביהודי דרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקריאנה)

היהודים בפולין-ליטא במאה ה-18

מצב היהודים שגרו באירופה בפולין וליטא במאה ה-18.

תנועה ההשכלה היהודית

מגמה אינטלקטואלית שפעלה בקרב יהודי מרכז ומזרח אירופה, עם השפעה מועטה גם במערבה ובארצות האסלאם.

"לבדי" - חיים נחמן ביאליק

קריאה בשיר "לבדי" של חיים נחמן ביאליק. משתתפים: הסופר חיים באר, חוקרת הספרות פרופ' זיווה שמיר.

תרבות עברית חדשה בוורשה

מאמר של דן מירון הסוקר את התרבות העברית הענפה שהתפתחה בוורשה בתחילת המאה ה-20.

בּוּנְד

מפלגת הפועלים היהודית הראשונה (וילנה, 1897), שהתנגדה לציונית אך הייתה לאומית באופייה ובמטרותיה. דרשה הכרה ביהודים כלאום - ולא רק כדת - ופעלה לשימור היידיש (ולא לתחיית העברית).

"השילוח" - אחד העם

קריאה בקטעים נבחרים מתוך המניפסט שבפתח "השילוח" מאת אחד העם. משתתפים: חוקר הספרות פרופ' חנן חבר ועורכת כתב העת "אלפיים" ניצה דרורי.

"אור הגנוז"

ספרו של מרטין בובר על מנהיגי החסידות, הצדיקים "המלהיבים" בדורות הראשונים. במבוא לספר מוצגים עיקרי החסידות, לפי תפיסתו, וסקירה של מנהיגי החסידות וייחודו של כל אחד מהם.